ישנם חולים אשר מפתחים אירועים קרדיווסקולריים חוזרים, וזאת על אף הפחתה משמעותית בכולסטרול בצפיפות נמוכה (LDL-C). כולסטרול שארי (RC: Remnant cholesterol), תכולת הכולסטרול של ליפופרוטאינים עשירים בטריגליצרידים, עשוי להיות תורם פוטנציאלי לסיכון שיורי זה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'journal of clinical lipidology' מטרת החוקרים הייתה לבדוק את הקשר בין RC לסיכון לאוטם שריר הלב (MI) בחולים עם מחלת עורקים כליליים, ולבחון האם ערך הניבוי של RC נשמר מעבר לזה של non-HDL-C.
לצורך כך, החוקרים אספו את נתוניהם של 9,451 חולים שעברו צנתור כלילי במרכז יחיד. ה-RC חושב כערך הכולסטרול הכולל פחות ערך הכולסטרול בצפיפות גבוהה ופחות ה-LDL-C (נאמד באמצעות משוואת מרטין-הופקינס). החוקרים השתמשו במודלי רגרסיית קוקס על מנת להעריך את הקשר בין RC לסיכון ל-MI. כמו כן, החוקרים ערכו אנליזות Discordance על מנת לבחון את המתאם בין RC ובין non-HDL-C (או LDL-C) ביחס לסיכון ל-MI.
גילם הממוצע של המטופלים היה 65±11 שנים; 67% התייצגו עם תסמונת כלילית חריפה. במהלך תקופת מעקב חציונית של 9.6 שנים, 1,690 חולים פיתחו MI. לאחר תיקנון מרובה משתנים, כולל טיפולים להורדת השומנים בדם ו-non-HDL-C,יRC נקשר עם סיכון מוגבר ל-MI: יחס הסיכונים (רווח בר-סמך של 95%): 1.36 (1.20-1.56) ו-1.58 (1.35-1.85) בחולים עם רמות RC באחוזונים ≥75 (32.6 מיליגרם/דציליטר) ו-≥90 (41.8 מיליגרם/דציליטר), בהשוואה ל-RC באחוזון < 50 (25.5 מיליגרם/דציליטר). עוד נמצא כי במקרים בהם הייתה אי-התאמה בין ערך ה-RC ובין ערך ה-non-HDL-C (או LDL-C), רמות ה-RC היטיבו לשקף את הסיכון ל-MI.
החוקרים מסכמים כי ערכים מוגברים של RC מהווים גורם סיכון ל-MI, ללא תלות בטיפולים להורדת השומנים בדם וללא תלות בערך ה-HDL-C. ממצאים אלו מספקים תמיכה נוספת לכך ש-RC עשוי לשמש כסמן לסיכון קרדיווסקולרי שיורי וכן כיעד טיפולי אפשרי בחולים עם מחלת עורקים כליליים.
מקור: