הקשר בין היפרכולסטרולמיה משפחתית (FH) ובין מחלה קרדיווסקולרית טרשתית מוקדמת (ASCVD: atherosclerotic cardiovascular disease) מבוסס היטב. קיימים מספר גורמי סיכון מלבד הערך המצטבר של low-density lipoprotein cholesterol (LDL-C) אשר הוכחו כבעלי יכולת להשפיע על חומרת הפנוטיפ בחולים אלו. עם זאת, השפעתה של התסמונת המטבולית (MetS) על הסיכון ל-ASCVD בקרב חולי FH עדיין אינה ידועה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Journal of Clinical Lipidology', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את הקשר בין המצאות של MetS לבין ההיארעות של תוצאי ASCVD שונים ושל תמותה מכל סיבה.
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר מעקב פרוספקטיבי, אשר כלל את נתוניהם של 5 עוקבות FH עצמאיות מאירופה ומצפון אמריקה. החוקרים ערכו אנליזה על נתוניהם של 2,401 מבוגרים חולי HF הטרוזיגוטיים ללא היסטוריה קודמת של אירועי ASCVD קודמים (מעקב של 21,139 שנות אדם). החוקרים השתמשו ברגרסיית קוקס מרובת משתנים על מנת להעריך את הקשר בין MetS לבין ההיארעות של התוצאים השונים.
מתוצאות המחקר עולה כי השכיחות של MetS באוכלוסיית המחקר עמדה על 14%. לאחר התאמה לגורמי סיכון קרדיווסקולריים, נוכחות של MetS נמצאה כגורם מנבא מובהק להיארעות של ASCVD 10 שנים מאוחר יותר (יחס הסיכונים 2.07; רווח בר-סמך של 95% 1.34-3.19), וכן של אירועים קרדיווסקולריים חמורים (MACE: major adverse cardiovascular event) לאחר 10 שנים (יחס הסיכונים 4.59, רווח בר-סמך של 95% (2.27-9.30, היארעות של אוטם שריר הלב (MI) לאחר 10 שנים (יחס הסיכונים 4.29; רווח בר-סמך של 95% 1.91-9.63), ותמותה מכל סיבה תוך 30 שנה (יחס הסיכונים 4.87; רווח בר-סמך של 95% 1.99-11.89).
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שלחולי FH עם MetS יש סיכון קרדיווסקולרי מוגבר, אשר אינו תלוי בערך ה-LDL-C או בגורמי סיכון קרדיווסקולריים אחרים. החוקרים מוסיפים כי קיים צורך בעריכת מחקרים נוספים בעתיד על מנת לקבוע את האסטרטגיה המתאימה ביותר להפחתת העול הקרדיווסקולרי הקשור ל-MetS באוכלוסייה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
